פסק-דין בתיק ע"א 2630-12-12

בפניי ערעור על פסק דין מיום 9.10.2012 בת.א. 1137-09 (שלום - ראשון לציון) שניתן על ידי כב' השופט אורן שוורץ (להלן: " פסק הדין").

רקע

1.      המערערת הינה בעלת הזכויות הרשומה והבלעדית בדירת מגורים בת ארבעה חדרים ברחוב *****************, חלקה 14/13 בגוש 5182 (להלן: " הדירה").

2.      ביום 3.1.2006 מכרה המערערת את הדירה למשיבים בתמורה לסך השווה ל - 220,000 דולר ארה"ב (להלן: " ההסכם").

עסקת המכר נערכה על ידי אחיה של המערערת - מר מוטי רנגינזד (להלן: " מוטי") שפעל באמצעות ייפוי כוח.

3.      לאחר חתימת ההסכם ולאחר שמרבית התמורה בגינו שולמה, נקט בן זוגה של המערערת - מר אושי ממן (להלן: " אושי") - בהליכים למניעת מכירת הדירה. הליכים אלו התמשכו כשנתיים בבית המשפט לענייני משפחה והסתיימו בדחיית התביעה של אושי.         
לאחר סיום ההליכים, הגישה המערערת את התביעה בבית משפט קמא, במסגרתה עתרה לחייב את המשיבים בתשלום סך של 174,493 ש"ח - הכולל את התשלום האחרון בגין ההסכם ופיצויים מוסכמים בשל הפרת ההסכם על ידי המשיבים.

4.      המשיבים טענו בבית משפט קמא כי המערערת אינה זכאית לתשלום האחרון בגין הדירה וכי עומדות להם טענות קיזוז נגד התביעה מהטעמים הבאים; ההליכים המשפטיים שנקט אושי לביטול המכר התארכו כשנתיים במהלכם, הבטיח מוטי כי המשיבים יופטרו מהתשלום האחרון. הבטחות אלו ניתנו על מנת שהמשיבים לא יבטלו את העסקה לנוכח ההליכים המשפטיים. המערערת הפרה את הסכם המכר בכך שמסרה הצהרה לא נכונה כאילו אין מניעה לביצוע המכר והצהירה שהדירה נקייה מכל זכות צד שלישי ובמהלך המשא ומתן הוצג למשיבים מצג לפיו הדירה בבעלות מלאה של המערערת.  

הקביעות בפסק הדין בבית משפט קמא

5.      התביעה נדחית בחלקה המכריע;

6.      טענת המשיבים כאילו המערערת או מי מטעמה ויתרו על תשלום יתרת התמורה בגין הדירה נדחית; מהנתונים שהוצגו בפני בית משפט קמא עולה כי המערערת עומדת על זכותה באשר להסכם המכר.

7.      המועד הנכון להעברת יתרת התמורה הוא לאחר סיום ההליכים המשפטיים בתביעתו של אושי בבית המשפט לענייני משפחה.

8.      המערערת הפרה את חובת הגילוי המוטלת על צד לחוזה מכר בהתאם לסעיף 18(ב) ל חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק המכר"), בו קבועה חובת המוכר להודיע לקונה מיד על כל תביעת זכות לגבי הממכר; מערכת היחסים המורכבת בין המערערת לבין אושי, שקדמה להסכם, לא גולתה למשיבים או לבא כוחם. בהסכם המכר הצהירה המערערת כי היא בעלת הזכויות הבלעדית בדירה ואין זכות צד שלישי על הדירה. חובת המערערת היתה ליידע את המשיבים כי קיימת אפשרות שאושי יתנגד לביצוע המכירה.

9.      המשיבים היו ערוכים להשלמת התחייבויותיהם על פי ההסכם. לנוכח ההליכים המשפטיים שנכפו עליהם, נמנעה מהם השלמת העסקה ורישום הזכויות על שמם כתוצאה מאי הגילוי המהותי מצד המערערת. תרופת הביטול נמנעה מהמשיבים ולא נותר להם אלא להיאחז בדירה ולהמשיך להיטלטל במאבק המשפטי אליו נקלעו שלא בטובתם.

10.  המערערת הפרה את חיוביה בהסכם למסור את החזקה שהיא נקייה מכל זכות צד שלישי עד ליום 1.4.2006 וכן הפרה את התחייבותה לאפשר את העברת הבעלות בדירה על שם הקונים. כתוצאה מהמאבק המשפטי בין המערערת לבין אושי, חל עיכוב של כשנתיים בהשלמת חיוביה של התובעת. עיכוב זה מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר המזכה את המשיבים בפיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 14 להסכם בסך 22,000 דולר ארה"ב.

11.  המשיבים זכאים לקיזוז הנזק הלא ממוני שנגרם להם כתוצאה מההליכים המשפטיים והעיכוב בהשלמת עסקת המכר מיתרת חובם למערערת בסך של 20,000 ש"ח (4,255 דולר ארה"ב נכון למועד דרישת התשלום מצד בא כוח המערערת).

12.  לכן, המשיבים זכאים לקזז מיתרת חובם למערערת סך של 22,000 דולר בגין הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם וסך של 4,255 דולר בגין הנזק הלא ממוני.

13.  המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח קיזוז שכר הטרחה ששילמו לבא כוחם - עו"ד פדלון - במסגרת ייצוגם בהליכים שנקט אושי ולא הציגו אסמכתא להסכם שכר טרחה כאמור.

14.  היתרה לתשלום בגין הדירה לאחר קיזוז הסכומים כאמור היא 1,135 דולר.